הכנה לטיסות ולשהות בגובה רב
טיסה הינה האופן השכיח ביותר להגעה לחו'ל. מספר טיפים יכולים לעזור בהפיכת הטיסה לפשוטה וקלה יותר, וכן גם להקטין הסיכון לקרישי דם שעלולים להתפתח באופן נדיר לאחר טיסות (ראה/י למטה).
מספר צעדים פשוטים יכולים להקטין את הסיכויים לקשיים בשדה התעופה ובמעבר במכס ולהקל על הטיסה עצמה:
- קבל/י מרופא הגסטרו שלך או מאחות המרפאה מכתב באנגלית המפרט את התרופות הקבועות שלך שצריכות להימצא בתיק היד שלך. דוגמא למכתב כזה ניתן למצוא כאן. את המכתב ניתן יהיה להציג במעבר בביטחון או במכס במידה ותידרש לכך.
- אם יש לך סטומה, כדאי להשיג מכתב באנגלית מצוות המרפאה המפרט את קיום הסטומה ומשמעותה. פרטים נוספים ניתן למצוא בדף נסיעות לאחר ניתוח
- בטיסות ארוכות ובמידה ויש ברשותך תרופות הדורשות קירור, ניתן לבקש מצוות הדיילים לאחסנן במקרר במטוס. כדאי לשים תזכורת (שעון מעורר לשעת הנחיתה) על מנת שלא לשכוח אותן טרם הירידה מהמטוס. קיימות גם צידניות קרח קטנות שניתן לעלותן למטוס, ולבקש מצוות הדיילים למלאן בקרח בעת הצורך. פרטים נוספים בדף נסיעות לחו'ל עם התרופות
- בזמן הזמנת הטיסה, כדאי לשקול היתרונות של הזמנת מושב במעבר ולא ליד החלון, מבחינת גישה קלה יותר ליציאה מהירה לשרותים.
טרומבוזיס (קרישי דם) בורידים עמוקים
טרומבוזיס (קרישי דם) בורידים עמוקים
נוסעים הטסים טיסות ממושכות בישיבה ללא תנועה נמצאים בסיכון לקרישי דם (טרומבוזה - DVT) בורידים העמוקים. הסיכון נחשב מוגבר בעיקר לטיסות ארוכות מעל 8 שעות, אך גם טיסות קצרות יותר או ישיבה ממושכת ברכבת או במכונית/אוטובוס עשויות להעלות את הסיכון. עלפי מספר מחקרים, לאנשים עם מחלות קרוהן או קוליטיס יש סיכון מוגבר לקרישי דם לעומת האוכלוסיה הכללית.
קרישי דם נוצרים בעת שדם זורם לאט מדי דרך הורידים, עד שהוא 'מתגבש' ליצירת קריש דם בורידים, בדרך כלל של הגפיים התחתונות. סימנים אופייניים לקריש דם (טרומבוזה) הינם:
נפיחות, בצקת חדשה או כאב של שרירי השוקיים ברגל
חום מקומי בשוקיים
קרישי דם ברגליים עלולים להתנתק ולהגיע דרך ורידי הדם לריאות שם הם יוצרים תסחיף ריאתי. תסחיף ריאתי הינו מצב מסכן חיים, והסימנים שלו כוללים כאב חזה פתאומי, קושי בנשימה או דופק מהיר. אם אחד מסימנים אלו קורים לך תוך כדי או לאחר טיסה, יש לפנות לקבלת טיפול רפואי בדחיפות.
הסיכון לקרישי דם גובר אם מחלת הקרוהן או הקוליטיס פעילה ואינה בהפוגה, בזמן או מיד לאחר אשפוז בבית חולים, או לאחר ניתוח. גורמי סיכון נוספים לקרישי דם הינם:
היסטוריה בעבר של טרומבוזה (קרישי דם)
מחלת סרטן
מחלת לב או שבץ מוחי בעבר
ניתוח בעת האחרונה
תסמונת של קרישיות יתר משפחתית או גנטית ידועה
לקיחת גלולות למניעת הריון או תחליפי אסטרוגנים למנופאוזה
השמנת יתר או עישון
כיצד להפחית את הסיכון לטרומבוזה (קרישי דם) ?
אם יש לך את אחד מגורמי הסיכון הללו, כדאי להתייעץ עם הרופא שלך לגבי הצעדים שניתן לעשות להקטין את הסיכון. בכל מקרה כדאי:
ללבוש בטיסה בגדים רפויים לא הדוקים
לשים את המזוודות והתיקים בתא למעלה, כדי לאפשר מרווח למתיחת הרגליים.
להשתדל לקום וללכת בתא הנוסעים לפחות אחת לשעה
לסובב את השוקיים והקרסוליים ולהפעיל את שרירי הרגליים – ניתן ללחוץ על המושב שמקדימה עם כפות הרגליים לסירוגין (בדומה ללחיצה על דוושת הגז במכונית).
להקפיד על שתיה מרובה בזמן הנסיעה, המנעות מאלכוהול והמנעות מעישון.
ניתן ללבוש גרביוני לחץ לשוקי הרגליים – אלו ניתנים להשגה במרבית בתי המרקחת.
טיולים ושהות באזורים בגובה רב
טיולים או שהות באזורים בגובה רב (מעל 2000 מטר) הופכים פופולריים יותר ויותר, כשמטיילים רבים מטפסים את שביל האינקה למאצ'ו פיצ'ו שבפרו, עולים לאברסט בייס-קמפ בהרי ההימליה בנפאל או מטפסים לפסגת הקילמנג'רו בטנזניה. שהות בגובה רב יכולה לגרום למחלת גבהים שנגרמת עקב החמצן הדליל בגבהים אלו. הסיבות והטיפול במחלת גבהים חורגים מהיקף המידע המספק באתר זה, אך לאלו הנוסעים לאזורי גובה רב מומלץ ללמוד היטב את סימני מחלת הגבהים ואמצעי הזהירות מפניה, למשל עלידי עיון באתר הבריאות הבריטי של ה-NHS או מקורות אחרים. במטוסים, הלחץ האטמוספרי בתא הנוסעים מכוון בדרך כלל ללחץ שקול לגובה של 1500-2500 מטר מעל פני הים. האויר בתא הנוסעים לפיכך דליל יותר מהאויר בפני הים, אך בכך אין בכדי לפגום בבריאות אלא במקרים מיוחדים של אנשים עם נקב בריאה (פניאומו-ת'ורקס), אנשים שצללו לאחרונה לפני הטיסה, ובמצבים נדירים אחרים.
לאחרונה נטען במחקר משוויץ כי היפוקסיה (חסר חמצן) יכולה להגביר פעילות דלקתית ומכאן שיתכן שמסע לאזורי גובה רב יכול לגרום להתלקחות של מחלת הקרוהן או הקוליטיס. עם זאת, מימצאים אלו הינם ממחקר אחד בלבד והינם ראשוניים בלבד, והקשר הישיר בין שהות בגובה רב לבין התלקחות המחלה לא הוכח ודורש מחקרים נוספים.